פילוסופים על גלגלים
הדיון העוסק ברכיבה ספורטיבית על כבישי ישראל אינו חדש כלל ועיקר. הנושא עולה חדשות לבקרים בעיתונים ופורומים השונים (לדוגמא בפורום של (YNET, בפורום תפוז, פול גז, מגזין מוטו, וכמעט ובכל מקום ואתר העוסק ברוכבי הדו-גלגלים.
עיון קצר מעלה מספר טיעונים מרכזיים עליהם נסמכים רוכבי אופנועי הספורט. חלקם גורסים כי רק בכלי זה הם מרגישים בטוח. אחרים אוהבים את האדרנלין, אל לנו לשכוח את נושא הפוזה (שכולנו חוטאים בו), וכמובן יש לציין את נושא התקציב - כלי מדהים במחיר סביר.
על מנת לבחון את נושא הרכיבה ספורטיבית על גבי כבישי הארץ ברצוני לשתף מספר הוגים מתחום המוסר: גון סטיוארט מיל, קאנט ואריסטו ידידיי משכבר הימים. אל דאגה לא נכנס לוויכוח פילוסופי מייגע ומעייף, רק נחלוף על הרעיון מרכזי בהגותם לטובת הנושא.
גון סטיוארט מיל (מעמודי הטווח של הכלכלה הקפיטליסטית) ציין דבר מוסרי טומן בחובו את היכולת לעשות את "מירב האושר למרב בני האדם". לא נראה לי שצריך להיות פילוסוף כדי להבין שרכיבה ספורטיבית על כבישי ישראל עושה אושר לרוכב בלבד. שאר הרוכבים, בני המשפחה, ושאר השותפים בכביש אין חולקים איתו את האושר, אלא חווים חרדה ומצוקה.
קאנט (מיסודות תורת המשפט של דיני נזיקין) מביא את רעיון "החובות והזכויות". לדעתו לא מוסרי לפגוע בזכותו של אחר. למיטב ידיעתי הזכות לחיות היא בראש רשימת הזכויות הטבעיות. מכאן, כל אדם המסכן את חיי מבצע מעשה שאינו מוסרי.
יש שיטענו כי ע"פ המבחנים המוצעים כל רכיבה על אופנוע אינה מוסרית, לראיה בכל רכיבה יש סיכון לתאונה. על מנת להתמודד עם דעתם המלומדת ראוי לצרף לדיון את אריסטו שקבע את רעיון "שביל הזהב" (רעיון שהרמב"ם הרבה לעשות בו שימוש). כלומר, יש למצוא את דרך הביניים.
מאחד גיסא, ברכיבה על אופנוע ניתן למצוא מעלות רבות: צמצום בעיית עומסי התנועה, פתרון של בעיית החניה, חיסכון בעלויות אחזקה, ניידות גבוהה גם למי שהפרוטה אינה מצויה בידו , הרכיבה גורמת הנאה רבה ועוד ועוד. מאידך גיסא, יש בה סיכון וסבירות לפגיעה גם באחרים. מכאן, לעניות דעתי, פתרון "שביל הזהב" ימליץ - לרכב על דו-גלגלי, אך במשנה זהירות. פתרון זה מאפשר ליהנות מכל העולמות.
לסיכום, רכבו על איזה כלי שתחפצו, אך לעולם רכבו באופן אחראי ומוסרי. כלומר, צייתו לחוק, ורכבו במהירות בה הסכנה לפגוע בעצמכם או באחרים נמוכה ביותר. זכרו - הרכיבה נדרשת לתרום לחברה, ולא לפגוע בה.
הדיון העוסק ברכיבה ספורטיבית על כבישי ישראל אינו חדש כלל ועיקר. הנושא עולה חדשות לבקרים בעיתונים ופורומים השונים (לדוגמא בפורום של (YNET, בפורום תפוז, פול גז, מגזין מוטו, וכמעט ובכל מקום ואתר העוסק ברוכבי הדו-גלגלים.
עיון קצר מעלה מספר טיעונים מרכזיים עליהם נסמכים רוכבי אופנועי הספורט. חלקם גורסים כי רק בכלי זה הם מרגישים בטוח. אחרים אוהבים את האדרנלין, אל לנו לשכוח את נושא הפוזה (שכולנו חוטאים בו), וכמובן יש לציין את נושא התקציב - כלי מדהים במחיר סביר.
על מנת לבחון את נושא הרכיבה ספורטיבית על גבי כבישי הארץ ברצוני לשתף מספר הוגים מתחום המוסר: גון סטיוארט מיל, קאנט ואריסטו ידידיי משכבר הימים. אל דאגה לא נכנס לוויכוח פילוסופי מייגע ומעייף, רק נחלוף על הרעיון מרכזי בהגותם לטובת הנושא.
גון סטיוארט מיל (מעמודי הטווח של הכלכלה הקפיטליסטית) ציין דבר מוסרי טומן בחובו את היכולת לעשות את "מירב האושר למרב בני האדם". לא נראה לי שצריך להיות פילוסוף כדי להבין שרכיבה ספורטיבית על כבישי ישראל עושה אושר לרוכב בלבד. שאר הרוכבים, בני המשפחה, ושאר השותפים בכביש אין חולקים איתו את האושר, אלא חווים חרדה ומצוקה.
קאנט (מיסודות תורת המשפט של דיני נזיקין) מביא את רעיון "החובות והזכויות". לדעתו לא מוסרי לפגוע בזכותו של אחר. למיטב ידיעתי הזכות לחיות היא בראש רשימת הזכויות הטבעיות. מכאן, כל אדם המסכן את חיי מבצע מעשה שאינו מוסרי.
יש שיטענו כי ע"פ המבחנים המוצעים כל רכיבה על אופנוע אינה מוסרית, לראיה בכל רכיבה יש סיכון לתאונה. על מנת להתמודד עם דעתם המלומדת ראוי לצרף לדיון את אריסטו שקבע את רעיון "שביל הזהב" (רעיון שהרמב"ם הרבה לעשות בו שימוש). כלומר, יש למצוא את דרך הביניים.
מאחד גיסא, ברכיבה על אופנוע ניתן למצוא מעלות רבות: צמצום בעיית עומסי התנועה, פתרון של בעיית החניה, חיסכון בעלויות אחזקה, ניידות גבוהה גם למי שהפרוטה אינה מצויה בידו , הרכיבה גורמת הנאה רבה ועוד ועוד. מאידך גיסא, יש בה סיכון וסבירות לפגיעה גם באחרים. מכאן, לעניות דעתי, פתרון "שביל הזהב" ימליץ - לרכב על דו-גלגלי, אך במשנה זהירות. פתרון זה מאפשר ליהנות מכל העולמות.
לסיכום, רכבו על איזה כלי שתחפצו, אך לעולם רכבו באופן אחראי ומוסרי. כלומר, צייתו לחוק, ורכבו במהירות בה הסכנה לפגוע בעצמכם או באחרים נמוכה ביותר. זכרו - הרכיבה נדרשת לתרום לחברה, ולא לפגוע בה.
ד"ר מרדכי גד-אל נשיא
מומחה לפילוסופיה פוסטמודרנית, ולחקר התרבות.
מרצה במכון הטכנולוגי - HIT , בפקולטה לעיצוב של סמינר הקיבוצים ובמרכז האקדמי רופין.
מומחה לפילוסופיה פוסטמודרנית, ולחקר התרבות.
מרצה במכון הטכנולוגי - HIT , בפקולטה לעיצוב של סמינר הקיבוצים ובמרכז האקדמי רופין.